תענית אסתר

חגי ישראל

בהלכה, תענית אסתר היא יום תענית הנהוג בי"ג באדר, ערב חג הפורים (ברוב השנים. בכ-31.9% מהשנים חל פורים ביום ראשון והתענית מוקדמת לי"א באדר).

לתענית זו תוקף של מנהג, ובשונה מצומות ישראל האחרים, איננה מוזכרת בתלמוד, אלא רק במדרש ובמקורות מימי הגאונים על כן גדריה קלים יותר מהצומות האחרים.

בימי המלך אחשוורוש, הסית המן האגגי את המלך לגזור על השמדת העם היהודי. לאחר סדרת מהפכים פוליטיים, המן נתלה על העץ ואסתר המלכה ביקשה מהמלך לבטל את הגזירה. אחשוורוש לא הסכים אך נתן ליהודים רשות להתגונן על נפשם. היום המיועד להשמדת העם היהודי היה י"ג באדר. לבסוף, ביום זה הרגו היהודים את אויביהם. במגילה (פרק ד', פסוק ט"ז), מבקש מרדכי מאסתר לגשת אל המלך מיוזמתה ולבקש לבטל את אשר נגזר. היא מסכימה אמנם לגשת אליו, על אף הסכנה הצפויה לה, אך היא מבקשת מבני עמה לצום במשך שלושה ימים לפני כן וכן היא ונערותיה צמות. שכן מי שניגש אל המלך בלא שנקרא אחת דתו להמית אלא אם כן המלך חס עליו ומושיט לו את שרביט הזהב.

מקור המנהג
במגילת תענית, שחוברה בסוף ימי בית המקדש השני, לאחר זמן מגילת אסתר, מוזכר יום י"ג באדר כיום שמחה – יום ניקנור, לציון ניצחונו של יהודה המכבי על ניקנור בקרב חדשה. משבטלה מגילת תענית איסור התענית בזמן זה פג ומותר היה להתענות.

המנהג לצום בי"ג באדר אינו מוזכר בתנ"ך ואף לא בתלמוד. המנהג לצום מופיע לראשונה במדרש תנחומא וב"שאילתות דרב אחא", מגאוני בבל שחי במאה ה-8, אחר כך אצל רש"י והרמב"ם. הרי"ף לא הזכיר את המנהג.

במסכת סופרים (שחוברה ככל הנראה במאה השמינית) מוזכרת תענית לפורים בחודש אדר המכונה גם "ימי צום מרדכי ואסתר" במשך שלושה ימים, בימים שני, חמישי, ושני בשבוע. המנהג היה להתענות לפני פורים, ומנהג ארץ ישראל היה להתענות לאחר פורים, בגלל יום ניקנור שחל לפני פורים.

טעם המנהג
טעמים שונים נאמרו לתענית זו.

דעת רב אחאי גאון ורבנו תם שתענית אסתר לא נקבעה כזכר לשלושת ימי התענית בימי מרדכי ואסתר (בזמן ביטול גזירת ההשמדה), אלא כזכר לתענית היהודים בי"ג באדר ביום שנקמו באויביהם. במגילת אסתר אין רמז לכך שהיהודים התענו בזמן המלחמה, אך רבנו תם טוען, שכשם שמשה רבנו עשה תענית כשנלחם בעמלק, ודאי שבימי מרדכי, שהיו צריכים לרחמים עשו תענית ולהראות שלא בכוח המלחמה או בכוח האנושי ינצחו] רב אחאי גאון וכן רבנו תם פירשו את דברי הגמרא (בתחילת מסכת מגילה) 'י"ג זמן קהילה לכל הוא', שביום זה מתאספים כולם לצום.
הרמב"ם ציין: "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר 'דברי הצומות וזעקתם'". כלומר - זכר לתענית שלושת הימים שהתענו יהודי שושן על פי בקשת מרדכי ואסתר לפני שנגשה אסתר אל אחשוורוש להתחנן על ביטול הגזירה. המהרי"ט מסביר שאף על פי ששלושת ימים אלו היו בחודש ניסן, מכיוון שעל פי ההלכה חל איסור על תענית בחודש ניסן, תיקנו חכמים להתענות בחודש אדר. על פי טעם זה יש שנהגו לצום שלושה ימים

מהלכות התענית

מאחר שתענית זו אינה תענית מדברי קבלה, אלא רק מנהג, הקילו בה פוסקים בכמה דברים יותר משאר צומות.

צום תענית אסתר נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ברוב המקומות בעולם (למעט בירושלים ושאר המקומות שקוראים בט"ו) שליל פורים חל בסיום התענית, אסור לאכול עד סיום קריאת המגילה, אך מותרת טעימה קודם לקריאת המגילה.
אם פורים חל ביום ראשון בשבוע מקדימים את תענית אסתר ליום חמישי, כיוון שאין מתענים בשבת. בפרובאנס, נהגו לצום ביום ששי במקום ביום חמישי.
מי שיש לו כאב ראש או עיניים, פטור מלהתענות, ואף אינו צריך להשלים את התענית אם לא צם. וכן מי שחולה ואפילו אין בחוליו סכנה, וכן הלוקח אנטיביוטיקה, לא יתענה (אך כאב ראש חלש הנפוץ אינו פוטר מתענית).
התפילה בתענית אסתר כדין הצומות הקלים. כאשר תענית אסתר סמוכה לפורים יש הנוהגים שבתפילת מנחה אין אומרים תחנון.
נשים הרות או מניקות (אפילו הנקה חלקית) פטורות מלהתענות.
חתן בשבעת ימי המשתה, פטור מלהתענות.
בעל ברית, הסנדק והמוהל, פטורים מלהתענות. אולם הקרואים לסעודת ברית חייבים להתענות ולכן יש לעשות את סעודת הברית במוצאי התענית.
מי שעורך פדיון הבן לבנו חייב להתענות, ויעשה את פדיון הבן סמוך לערב ומיד לאחר תפילת ערבית יערכו את הסעודה.
מותר להתרחץ בתענית אסתר. ומכל מקום יש הנוהגים שלא לרחוץ את הפה בכל תענית ציבור, אם לא במקום צער גדול. אומנם רוב הפוסקים מקלים בשאר הצומות במקום צער גדול, ולכן בתענית אסתר מותר לכתחילה.